כיצד להיטיב עם צמחים טורפים
כדי להיטיב את צמיחת ה"טורפים" יש להימנע מלהשקות את הצמחים הטורפים מלמעלה באופן שמרטיב את הצמח.
מומלץ להשקות אותם בהגמעה, כלומר לשים את העציץ בתוך כלי עם מים מזוקקים...ש"ישתה מלמטה".
כמו-כן יש לדעת שגידול צמחים טורפים זו משימה קשה שלא תמיד מבטיחה תוצאות משביעות רצון. יש לספק לטורפים תנאי אור מירביים הקרובים לשמש מלאה, למשל על אדן החלון. ורצוי למקם את העציץ בצלוחית עם מים מזוקקים או מי גשם במשך כל היום. אין להאכיל את הצמח פיזית בזבובים וחרקים, אין לדשן אותו או להשקות במי ברז עם מינרלים, יש להימנע מלגעת בצמח בידיים. יש להניח לצמח לחיות ולטרוף בכוחות עצמו. ניתן להתחרט במעמד קבלת הצמח, לאחר מכן אין החזרת צמחים טורפים, עמכם הסליחה.
כיצד צמחים טורפים
מנגנוני הישרדות רבים קיימים בטבע והתאמות ייחודיות של צמחים שמאפשרים להם להתקיים בתנאים חריגים ועל ידי כך להגדיל את יכולת התחרות שלהם בטבע מול מינים אחרים בהתאם לתורת האבולוציה והסלקציה של דארווין.
כך גם הצמחים הטורפים, מוצאם מאזורים טרופיים, ביצות ואזורי שלגים, שטופי גשם ומים שעניים באופן מיוחד בחומרים מינרליים ובמיוחד בחנקן והיכולת להשיג לעצמם את החומרים הללו בדרכים לא שגרתיות היא שנותנת להם יתרון באותם אזורים על גבי צמחים אחרים.
הצמחים הטורפים בנוסף ליכולתם כשאר הצמחים לעשות פוטוסינתזה (יצור מזון עצמי) מצוידים במנגנונים שונים ללכידת בעלי חיים – במיוחד חרקים וזוחלים קטנים - ולאחר מכן פירוקם למרכיביהם ובעיקר החלבונים אתם הם משתמשים למלא עתודות שחסרות להם לבניית חלבוני הצמח.
אזורי הגידול שלהם בד"כ מכוסים בטחב שהם מצע נפלא בשבילם לגידול.
ישנם כמה מנגנוני לכידה בצמחים, הם בנויים מהעלים שהתפתחו בצורה שונה מעלה רגיל ויש להם תוספות או צורה שונה והם מחולקים לארבע קבוצות עיקריות:
1. מלכודות פעילות – בהן יש מנגנון של סגירה, זוג כפות שנסגרות כאשר חרק נוגע בחיישנים שנמצאים על שפת המלכודת. מהירות הסגירה היא בחלקיקי שניות. בקצה הכפות יש שערות שמונעות מהחרק לברוח. על אלה נמנות הדיונואה והאלדרוונדה. 
הדיונואה שמגיעה בעיקר מוירג'ניה וצפון קרולינה בארה"ב, בנויה משתי כפות כאמור שבשפתם החיישנים שנגיעה של החרק בהם גורמת לסגירתם. החרק שנמצא בתוך אחת הכפות נלכד בפנים וממש נמעך ע"י הכפות. בלוטות קטנות שנמצאות בצד הפנימי של הכף מפרישות חומרים מעכלים שמתחילים לעכל את החרק. לעיתים יכולים להילכד חרקים גדולים ביותר והתהליך עשוי להמשך מספר ימים ואף שבוע. כל מלכודת כזו יכולה לעשות פעולת לכידה מספר פעמים ואח"כ מזדקנת.
2. מלכודות נפילה – הן בצורת צינור או כד חלקות בפנים ולעיתים יש להם שערות שנוטות כלפי פנים, החרק מחליק פנימה וטובע בתוך נוזל שנמצא בתחתית, אליו מופרשים אנזימי עיכול אשר מעכלים את החרק. עליהן נמנות השופרית והכדנית.
הכדנית ששמה נובע מצורתה כמובן, מוצאה בעיקר מדרום אסיה וחופי אפריקה. לכדנית מכסה שמשמש גם כמאחסן לבלוטות צוף ריחניות שמושכות את החרקים וגם כמשטח נחיתה ומכסה נגד הגשם. הצבעים והריח מושכים את החרקים שמחליקים פנימה וטובעים בחומר שבתחתית הכד ומעוכלים לאט-לאט.
3. מלכודות דבק – על פני העלה מופרש חומר דביק, ברגע שהטרף נוחת על העלה 
הוא נדבק אליו ואינו יכול לברוח. לעיתים העלה נכרך סביב החרק ויוצר מעין שקית בחמאית למשל ובטללית הטרף נדחק למרכז העלה ושם מתעכל.
הטללית – צמח עם דבק חזק ביותר. נפוץ באזורים רבים – אמריקה , אפריקה, אסיה וגם אירופה. בקצה העלה יש שערות אדמדמות עם בלוטות שמפרישות דבק מתקתק, 
החרק נדבק והעלה מתחיל להתקפל סביבו, הבלוטות מפרישות חומר עיכול אשר מפרק את החרק.
4. מלכודות שאיבה - מעין דלתית שנפתחת והחרק נשאב פנימה לתוך המלכודת בעזרת שלפוחיות שיוצרות ואקום. הנאדיד נמנה עליהן.
הנאדידים הם צמחים שחלקם צומחים תוך המים וחלקם על היבשה.
המלכודת שלהם היא מן שלפוחית שקופה למחצה. בתוך השלפוחית יש לחץ נמוך יחסית ללחץ בחוץ. בקצה השלפוחית יש דלת קטנה שנפתחת פנימה, סביבה יש שערות שמשמשות כחיישנים.