כאשר מדברים על גינון מסורתי במזרח, מקובל לאגד תחת כותרת אחת את הגן הסיני והגן היפני. בפועל, מדובר בשתי תפיסות עולם שונות מאוד, שלכל אחת מהן שפה עיצובית, פילוסופית וחווייתית ייחודית.
הגן הסיני – טבע כסיפור מתמשך
הגן הסיני צמח מתוך הפילוסופיה הדאואיסטית והקונפוציאנית, ורואה בגן מיקרוקוסמוס של העולם כולו. זהו גן עשיר בפרטים, מרובה רבדים, שמטרתו לבטא הרמוניה בין ניגודים: יין ויאנג, הר ומים, פתוח וסגור.
ההליכה בגן הסיני היא חוויית גילוי מתמשכת. שבילים מתפתלים, שערים עגולים, פביליונים, גשרים ופינות נסתרות נחשפים בהדרגה. כל פנייה מגלה קומפוזיציה חדשה, ולעיתים סיפור או רעיון. הצמחייה מגוונת ולעיתים שופעת, והאדריכלות היא חלק בלתי נפרד מהגן.
שער עגול (Moon Gate) ועץ מעוצב במרכז
אופייני: סיני
מה רואים כאן:
קיר לבן עם שער עגול מושלם, מבט ממוסגר אל עץ מעוצב שמוצב כמעט כפסל חי.
למה זה סיני:
• השער העגול הוא אלמנט קלאסי מובהק של הגן הסיני
• יש כאן אדריכלות חזקה כחלק מהגן
• המסגור יוצר “תמונה בתוך תמונה” – סיפור, לא ריק
• העץ מוצג כמרכז דרמטי, כמעט תיאטרלי
זהו גן שמנחה את העין ומספר סצנה.
הגן הסיני נועד לשהייה, לשיחה, להתבוננות ולכתיבה. זהו גן שמפעיל את השכל והדמיון לא פחות מאשר את החושים.
הגן היפני – טבע מזוקק ושקט
הגן היפני נשען על מסורות השינטו והזן־בודהיזם, ומתאפיין באסתטיקה של פשטות, ריסון וצמצום. בניגוד לגן הסיני, הוא אינו מנסה לשקף את העולם במלואו אלא לזקק ממנו את המהות.
זהו גן של רמיזה ולא של הצהרה. כל אבן, עץ או חלל ריק נבחרים בקפידה ומשמשים כסמל. לעיתים מדובר בגן שנועד להתבוננות בלבד, ללא הליכה בתוכו. החוויה שהוא מציע היא פנימית, שקטה ומדיטטיבית.
הצמחייה מצומצמת ומבוקרת, הקומפוזיציה אסימטרית אך מדויקת, והגן מבקש לייצר תחושת נוכחות, עומק ושלווה – לא רושם חזותי.
שביל אבנים, אזוב, פסל דמות יושבת
אופייני: יפני
מה רואים כאן:
שביל דריכה לא סימטרי, אזוב כאלמנט דומיננטי, חצץ בהיר כ“מים יבשים”, ודמות יושבת (ברוח בודהיסטית) כחלק שקט מהנוף.
למה זה יפני:
• הדגש הוא על שקט, פשטות והפחתה
• הצמחייה מרוסנת, כמעט מונוכרומטית
• השביל אינו מוביל ליעד ברור אלא מזמין הליכה מודעת
• הפסל אינו “קישוט” אלא עוגן מדיטטיבי
זהו גן שמבקש התבוננות פנימית – לא סיפור.
ההבדל המהותי
אפשר לומר בפשטות:
הגן הסיני מספר סיפור.
הגן היפני שותק – ומזמין להקשיב.
קומפוזיציית סלעים מינימליסטית עם עצים קטנים
אופייני: יפני (גן זן מודרני)
מה רואים כאן:
סלעים גדולים, משטחים נקיים, עצים מינימליים, כמעט ללא צמחייה נוספת. חלל ריק נוכח מאוד.
למה זה יפני:
• סלעים כסמל – לא כחומר גלם נופי
• ריק משמעותי בין האלמנטים
• היעדר מוחלט של “קישוטיות”
• תחושה של זמן, שקט וסטטיות
זה אינו גן להליכה אלא גן להתבוננות.
שניהם עוסקים בטבע, אך בעוד שהגן הסיני מרבה, מגוון ומספר, הגן היפני מפחית, מסנן ומשאיר מקום לריק. שני הסגנונות עמוקים, עתיקים ומעוררי השראה – אך כל אחד מהם פונה למקום אחר בנפש.